6
עפ”י כתב יד קופמן
משנת ארץ ישראל על משנה בבא בתרא ג׳:ו׳
7
המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה – מרזב הוא כמו מזחלת, צינור היורד מהגג ומוביל מים. הניסוח של המשנה נועד להישמע כפרדוקס: אם אין לו חזקה, כלומר השכנים מוותרים זה לזה באופן זמני, כיצד זה למקומו יש חזקה? הירושלמי מסביר: "להאריך בו ולהרחיב בו" יד ע"ב. ניסוח זה, המופיע בכתב יד אסקוריאל, איננו מסביר האם ריש לקיש מסביר את הקביעה שיש לו חזקה או את ההלכה שאין לו חזקה. בכתב יד ליידן ברור שהוא מסביר את המשפט "אין לו חזקה".
8
אם כן, לפי כתב יד ליידן כך יש לפרש את הירושלמי בסוגריים מרובעים ההסבר שלנו:
9
המרזב אין לו חזקה – ריש לקיש אמר, להאריך ולהרחיב בו אסור לבעל המרזב לשנות את האורך של המרזב. רבי יוחנן אמר, לכל אותה הרוח מותר לו לשנות את אורך המרזב, אך לא לצד אחר של הבניין. על כך שואלת הגמרא והתנינן המזחילה יש לה רשות ארבע אמות שנינו בהמשך הברייתא שמותר להאריך את המזחילה אית לך מימר כל אותו הרוח? מותר להאריך מזחילה אך לא לכל אותה הרוח? מכאן שרבי יוחנן מתיר מה שהתנא אסר ודכוותא המרזב אין לו חזקה לכל אותה הרוח מזחילה מותר להאריך, וכמוה מרזב מותר להאריך. ותני כן, מקום המרזב בחצר יש לו חזקה יש חזקה למרזב עצמו כמות שהוא, והיכן שהוא מקלח מקום קילוחו בחצר אין לו חזקה אבל אין חזקה לקילוח עצמו, כלומר אסור לו לשנות את מקום הקילוח בכך שיאריך את המרזב.
10
לפי הסברנו בעצם המרזב כמזחילה, אלא שמזחילה גדולה יותר וכוללת מרכיב אנכי לאורך הגג, ומרזב הוא רק הצינור מהגג לרצפה.
11
גם הבבלי נח ע"ב מסביר בדרך דומה: "המרזב אין לו חזקה – מרוח אחת, ויש למקומו חזקה – משתי רוחות". יש חזקה לעצם קיום המרזב, אך לא להגדילו או להוסיף מרזב נוסף. ההסבר הנוסף בבבלי הוא כירושלמי, שיש חזקה לעצם קיום המרזב במצבו הנוכחי, אך לא להגדילו או לקצרו. הסבר נוסף הוא שלמרזב עצמו יש חזקה, אבל בעל המרזב איננו יכול להתייחס למקום קילוח המים כאל שלו, לבנות תחתיו או להתקין מתקן אחר, אבל יש לו חזקה על שימוש במקום זה למרזב.
12
המזחילא יש לה חזקה – המזחילה קבועה יותר וגדולה יותר ממרזב, כפי שהסברנו. סולם מצרי אין לו חזקה – כפי שנראה להלן סולם המצרי הוא סולם נייד, בניגוד לסולם צורי שהוא קבוע ובו עלו לקומה שנייה. בירושלמי ניתנות שלוש הצעות על מה נאמרה הלכה זו:
13
לעניין טומאה – שהוא ככלי ומטמא;
14
לעניין חזקות – משנתנו;
15
לעניין שבת – שסולם מצרי הוא כלי וניתן להעמידו וסולם צורי הוא בניין.
16
סולם המצרי אין לו חזקה, דבי רבי ינאי אמרי, עד שלשה עווקין בכסא. אמר רבי לא בשם דבי רבי ינאי, לעיניין טומאה אתמרת, רבי חזקיה בשם רבי יניי, לעיניין חזקות את אמרת, רבי יוסי בשם דבי רבי ינאי, לעיניין שבת איתאמרת יד ע"ב. משנתנו משקפת את הדעה שההלכה נאמרה גם לעניין חזקות. אך מעניינת וחשובה התופעה שמימרה מסוימת נאמרה ולא ברור באיזה הקשר מקורי נאמרה. המשנה שלנו הכירה את המימרה ממקור אחר כלשהו, והביאה אותו לכאן. כך הסברנו גם את משנה ד.
17
לטיבו של הסולם המצרי נשוב להלן.
18
חלון מצרית אין לה ולצורית יש לה חזקה – חז"ל משתמשים לפעמים במונחים אלו – חלון מצרי לעומת חלון צורי וסולם מצרי בניגוד לסולם צורי, וכן חצר צורית, שהיא מן הסתם בניגוד ל"חצר מצרית" או לחצר פשוטה.
19
ה"צורי" מתייחס לצור, הכרך הגדול הקרוב לארץ ישראל. בצור יש מתקנים יפים ומפוארים, ואילו המצרי הוא חפץ פשוט. כך גם אולי חבל מצרי משנה, סוטה פ"א מ"ו שבו חוגרים את הסוטה "למעלה מדדיה" לאות ביזיון
20
הירושלמי סוטה פ"א ה"ו, יז ע"א; במדבר רבה, פ"ט אומר שהשימוש בחבל מצרי הוא בבחינת "מידה כנגד מידה": היא עשתה כמעשה מצרים ולכן חוגר לה חבל מצרי. ברור, אפוא, שהדרשן גרס והבין "מִצרי", ממצרים. רעיון זה של מידה כנגד מידה מופיע להלן במשנה מ"ז, אבל ספק אם מתכנני מעמד הסוטה כבר השתמשו בדימוי זה. הבבלי אומר שהחבל בא כדי שלא יישמטו בגדיה. בגד האישה הרגיל היה תלוי על כתפיה. את בית הצוואר של הבגד קרעו וגילו את ליבה, וממילא יש חשש שכל בגדיה יישמטו. אין בכך הסבר מדוע השתמשו דווקא בחבל מצרי. בעל הספרי זוטא הציע, כאמור, שהחבל היה מ"מגג" והשתמשו בחבל שמובילים בו בהמה, כדי לבזות את האישה. נראה שגם חבל הנצרים הוא בכוונה חבל פשוט שאין משתמשים בו ללבוש אדם. מעין דימוי זה יש בסיפור מעשה מאוחר שמסופר בו על אישה המוצאת להורג וחבל מצרי בצווארה אוצר המדרשים, שיט, עמ' 343. בדימוי דמיוני זה יש ביטוי ברור להובלת האישה כבהמה. בלבוש חגיגי של אישה מופיע מרכיב קבוע של חגורה הקשורה מעל החזה או מתחתיו; תפקידו להדק את הבגד ולהדגיש את חזה האישה. דומה שתמונה זאת עומדת לנגד עיני בעל המשנה. הסוטה לבושה בגד מנוול וקרוע של אישה, במצב כזה יש בחגורה הפשוטה לגלוג כפול על זאת שאיבדה את כל הדרה ויופייה.
21
להערכתנו חבל מצרי, כמו חלון מצרי וסולם מצרי, הוא חפץ פשוט, בניגוד לחפץ צורי שהוא מפואר.
22
כאמור, בבגד האישה הרגיל הייתה החגורה מעל החזה או מתחתיו. אין צריך לומר שהחגורה התחתונה נועדה להרים את החזה ולהדגישו. ואכן בברייתא אחרת נאמר במפורש שאת החבל קושרים גם מתחת לחזה: "רבי אליעזר אומר שני חגורים היה חוגרה אחד למעלה מדדיה ואחד למטה מדדיה" ספרי זוטא, נשא ה יח, עמ' 235. אם כן, העלבון מודגש וכפול..
23
איזו היא חלון מצרית כל שאין ראשו שלאדם יכול ליכנס לתוכה – אשנב קטן, רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן – חלון בנוי היטב שיש לו מסגרת ולא סתם חור בקיר, אף על פי שאין ראשו שלאדם יכול ליכנס לתוכה הרי זו חזקה – אם כן חלון מצרי הוא חור, בלי מסגרת ובדרך כלל קטן יותר. חור כזה אין לו חזקה, ומותר לפתוח חלון של ממש מולו ולא חל עליו דין ההרחקה פ"ב מ"ד.
24
בתוספתא יש הגדרה מפורטת של גודל ואיכות: "איזו היא חלון הצורי? כל שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, דברי רבי מאיר, ובלבד שיהא לה מלבין או צורת פתח. וכן היה רבי מאיר אומר לא יפתח אדם פתח על גבי פתחו של חברו וחלון על גבי חלון של חבירו, פתח על גבי חלונו של חברו וחלון על גבי פתחו של חברו, וחכמים מתירין, ובלבד שירחיק ארבע אמות" פ"ב הי"ד. אם כן ההלכה בפ"ב מ"ד נאמרה על חלון צורי, ולחלון צורי שני מאפיינים: גודל וצורת חלון איכות, ואילו במשנתנו משמע שחלון שיש בו אחד המאפיינים כבר איננו חלון מצרי, אם כי אולי טרם כונה "צורי".
25
במקורות אחרים, ובעיקר סביב דיני עירוב ושבת, נזכר החלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים – משנה, עירובין פ"ז מ"א ועוד. נראה שזו הגדרת החלון הצורי. על כל פנים יש במשנתנו שימוש בשפה הלכתית שונה מזו שבמשניות שציטטנו, ואולי גם הבדל הלכתי בין חלון צורי לחלון של ארבעה על ארבעה טפחים. נחזור לכך במשנה הבאה.
26
הוא הדין לסולם מצרי. המשנה בזבים פ"ג מ"א מדברת על סולם לעניין טומאה אם הזב נגע בו ואולי הזיז אותו; סולם מצרי מקבל טומאה – בתנאי:"בזמן שאינו קבוע במסמר". אם כן הסולם הצורי והמצרי עשויים עץ ולא אבן, אך הסולם המצרי איננו מקובע לקיר במסמר. הסולם המצרי היה סולם נייד ולכן אם הועמד בחצר אין לו חזקה, כלומר כל באי החצר מבינים שהסולם זמני ולכן אינם מוחים על הצבתו, ואם ניצב זמן רב אין בכך כדי לאשר את חזקתו של המציב על פיסת קרקע זו. אבל לסולם צורי יש חזקה, כלומר אם דיירי החצר לא התלוננו מיד לאחר ההצבה סימן שהסכימו למיקום הסולם הקבוע, וכן במשנתנו ובתוספתא פ"ב הי"ג. הבבלי מבאר: "היכי דמי סולם המצרי? אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקים" עירובין עז ע"ב; כאן נט ע"א, ומסביר שסולם ארוך כובדו קובע את מעמדו ההלכתי, והוא נחשב כחלק מהבניין ולא ככלי. הסולם המצרי, שאינו קבוע בחצר, הוא כאילן שכוחו רע, אלא אם חוזק במסמר לקיר. גם הירושלמי שציטטנו מדבר על סולם מצרי כמי שאין לו אלא שלושה עווקים; עווקים הם שלבי הסולם. בירושלמי שציטטנו לעיל גובה הסולם הוא שלושה עווקין, כלומר שלושה שלבים.
27
זיז – אבן בולטת מהקיר, בעיקר מעל החלון ומתחתיו, עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות – השכן יכול למחות, ואם לא מחה הרי שזו חזקה, פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות – מכיוון שאינו יכול למחות אין לו חזקה. להלן במשנה ח נברר דין זה.